Ktouboth
Daf 45a
תַּנֵּי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶחָד 45a נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה. וְאֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. כְּגוֹן הַיְתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִים. אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּה שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת וְנוֹטֶלֶת בְּלָיוֹת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ. וְהַיּוֹצְאָה מִשּׁוּם שֵׁם רַע אֵין לָהּ בְּלָיוֹת. מָהוּ נְסַב מִן הַפָּרָ פֶרְנוֹן דִּידָּהּ. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא אָמַר. לֹא נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא עֲבַד לָהּ כְּמִיתָה. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּתוּבַּת מְנָא מָאתַיִים אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת. רִבִּי סִימוֹן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמִּשְׁנָיוֹת מְחוּבָּרוֹת בְּמִשְׁנָה זוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּהַיי דָא מַתְנִיתָא. בְּרִבִי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. נָשִׁים הַמַּעַבְרוֹת עַל הַדָּת מְאַבְּדוֹת אֶת הַכֹּל.
Traduction
On a enseigné que R. Hanin dit au nom de Samuel: soit pour les femmes qui en divorçant ne reçoivent pas le douaire (par suite d’irréligion et d’inconduite), soit pour celles qui dès le mariage n’ont pas droit au douaire et ne le reçoivent pas à la séparation, comme p. ex. une orpheline fiancée par sa famille en sa minorité (qui refuse, une fois majeure, de donner suite au mariage), ou la femme sur laquelle il y a eu erreur de nom, ou celle d’une stérilité évidente, il importe peu qu’il s’agisse du douaire ordinaire de 200 zouz à une vierge et de 100 à une veuve, ou même d’un douaire de mille dinars: elle le perd tout entier et n’a droit qu’à un dédommagement pour usure des effets qui sont encore présents; de plus, la femme répudiée pour soupçon d’inconduite ne reçoit pas même un dédommagement pour usure d’effets. A-t-elle le droit d’emporter les cadeaux paraphernaux (338)Cf ci-dessus, (5, 8) de fiançailles? R. Zeira l’accorde; R. Ila est d’avis de les refuser, considérant cette femme comme morte (et dont, par conséquent, le mari hérite tout). R. Ila, R. Yossa, ou R. Aba b. Cohen penche à dire au nom de R. Hanina b. Gamliel: Seulement pour les femmes qui en divorçant ne reçoivent pas le douaire (339)Non, celles qui n'y ont pas droit en principe, il importe peu qu’il s’agisse du douaire ordinaire de 200 et 100 zouz, ou même d’un douaire de mille dinars: elles perdent en ce cas le tout, avec les suppléments. R. Simon dit au nom de R. Yohanan: toute Mishna où il est question de refuser le douaire se rattache au présent enseignement (de ne pas restituer non plus les suppléments). Dans quel enseignement, demanda R. Mena en présence de R. Yassa, en est-il question? Est-ce celui de R. Hanin au nom de Samuel (précité, et comprenant toutes les femmes qui perdent le divorce)? -Non, répondit R. Yossé, il s’agit de celles pour qui tous sont d’accord à refuser le supplément (seulement les femmes déchues par leur fait). En effet, R. Hiya enseigne: les femmes qui transgressent la loi perdent tout, même le supplément,
Pnei Moshe non traduit
אחד נשים שאמרו אין להן כתובה. שמתחלת נשואיהן אינן ראויות לכתובה כדחשיב לקמיה הממאנת והשניה והאיילונית ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה שמפני מעשיהן אבדו כתובתן כגון עוברת על דת:
לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. ובתוספתא פרקין גריס אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה יתר על כן אפילו כתובתה מאה מנה איבדה את הכל והתם קאי על היוצאות שלא בכתובה כמסקנא דהכא דלקמן והך ברייתא דרבי חנין פליגא וס''ל דאין חילוק בין נשים שאין להן כתובה ובין היוצאות שלא בכתובה וה''ק ל''ש אלא כתובת מנה מאתים כלומר לאו דוקא כתובת מנה מאתים שנו אלא אפילו כתובתה אלף דינר מאבדת. והר''ן ז''ל סוף פרק אלמנה ניזונת גריס הכי נשים שאין להן כתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת. ולפי גירסא זו אתייא כמסקנא ומדלקמן מוכח כגי' הספר והך ברייתא פליגא:
היתומה. היינו הממאנת ומשום דסתם ממאנת יתומה היא נקט לה בלשון יתומה כדאמר לקמן פרק י''א:
והאיילונית. בשלא הכיר בה:
ונוטלה בליות. מבגדים:
ממה שיש לפניה. אם הן קיימין:
והיוצאה משום שם רע. שזינתה:
פרא פורנין. הן המתנות של הארוסה מלבד מוהר הכתובה כדלעיל פ''ה ואם נוטלת אותן הואיל דמעצמו נתן לה:
ר' הילא עבד לה כמיתה. כשם שאם מת אינה גובה הפרא פורנין:
ר' הילא בשם ר''ח בן גמליאל נשים שאמרו גרסינן. כלומר דוקא בנשים שיוצאות שלא בכתובה הוא דלאו דוקא כתובה מנה מאתים שלו אלא אפילו התוספ' מאבד':
כל המשניות מחוברות במשנה זו. כלומר דר' יוחנן קאמר בכל מקום ששנו חכמים יוצאות שלא בכתובה אין להן אפילו התוספ':
בהיי דא מתניתא. באיזו מתני' מצינו כן:
בר' חנין דשמואל. בברייתא דר' חנין דלעיל דלא מחלק בין נשים שאין להן כתובה ובין נשים היוצאות שלא בכתובה שאין להן התוספ' וכל זה מדברי ר' מנא דקס''ד דר''י קאמר אפי' נשים שאין להן כתובה נמי בכלל ושאלו אם הדין כן:
א''ל ד''ה היא. כלומר ר' יוחנן לא קאמר אלא על הנשים היוצאות שלא בכתובה באלו אין להן אפי' התוספ' וד''ה מודים בה ולא בנשים שאין להן כתובה דאותן יש להן תוספ':
ותני ר''ח כן. בתוספתא שהבאתי לעיל דנשים המעברות על הדת הן מאבדות את הכל וכן המסקנא בבבלי פרק אלמנה דף ק''א:
Ktouboth
Daf 45b
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁמִּשֶׁנִתְאָֽרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין אֵילּוּ וְנִסְתַּפְּחָה שָׂדֶהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵילּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. אִם יֵשׁ מֶרְחָץ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו.
Traduction
Si quelqu’un consacre une femme à condition qu’elle n’ait pas d’engagement par vœu (342)(Qidushin 2, 2), et il se trouve ensuite qu’elle en a prononcé un, le mariage sera nul; s’il l’a épousée sans condition, et elle est engagée, elle se séparera sans recevoir le douaire. Si un homme a épouser une femme à la condition qu’elle n’ait pas de défauts (infirmités), et il se trouve qu’elle en a, le mariage est nul. S’il l’a épousée sans condition, et il se trouve qu’elle a des défauts, il peut la répudier sans lui donner le douaire. Les défauts énumérés dans la Bible à propos des Cohanim (Lv 21, 18-20) et qui les rendent impropres au service du culte, peuvent devenir des causes d’annulation des mariages. Si, à la fiancée, il survient des défauts pendant qu’elle est encore chez son père, celui-ci est tenu de prouver que ces défauts sont survenus après les fiançailles (343)''Cf J, (Baba Metsia 4, 1) ( 9c); (Qidushin 1, 6) ( 60d)'', et qu’ainsi le champ du fiancé se trouve abîmé. Si les défauts se manifestent après l’entrée de la femme au domicile conjugal, c’est au mari de prouver que ces défauts existaient avant les fiançailles, pour conclure qu’il y a eu erreur dans l’acquisition. Tel est l’avis de R. Meir. Les autres sages disent: on peut seulement arguer ainsi pour les défauts cachés, non pour ceux qui sont à découvert; s’il y a un bain public dans la ville, le mari ne peut pas non plus arguer ainsi des défauts cachés, que ses parentes auraient eu occasion de voir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' על מנת שאין עליה נדרים. מפרש בגמרא באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר וכו' דברים שיש בהן עינוי נפש:
כנסה סתם. בגמרא פליגי בה אהי קאי:
שכל המומים שפוסלין בכהנים. כדמני להו בבכורות:
האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין אלו ואע''פ שיש לאשה חזקה דגופה הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין לפיכך צריך האב להביא ראיה ואם לא הביא הבעל מהימן:
נכנסה לרשות הבעל. נשאה ועתה בא להוציאה בלא כתובה מפני מומין שבה עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומי. הללו דכיון דברשותו נמצאו בה מומין אמרינן כאן נמצאו וכאן היו והילכך אם לא הביא ראיה האב מהימן:
במה דברים אמורים. שיכול הבעל לטעון על המומין. במומין שבגלוי אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים כול'. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ כול'. תַּנִּינָן מוּמִין. בְּאֵילּוּ נְדָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֶׁלֹּא לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵּי צִבְעוֹנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. כְּלֵי פִשְׁתָּן הַדַּקִּין הַבָּאִים מִבֵּית שָׁן כִּכְלֵי צִבְעוֹנִין הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָמַר לָהּ. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ נְדָרִים. אֲבָל אִם אָמַר. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ כָּל נֵדֶר. אֲפִילוּ נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לוֹכַל הָרוּבִין נֵדֶר הוּא.
Traduction
Les ''défauts'' dont il est question ici sont énumérés dans le texte (344)''On sait que la Bible '''' quels défauts rendent le cohen impropre au culte '''' Cf J, (Qidushin 2, 4) ( 62c)''. Mais de quels ''vœux'' s’agit-il? R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yoçadaq répond qu’il s’agit des vœux graves faits par une femme, comme de ne pas manger de viande, ou de ne pas boire de vin, ou de ne pas se revêtir d’étoffe de couleur. R. Zeira dit: les vêtements en lin fin qui viennent de Bet-Shean (345)Neubauer, ibid, p 175 équivalent aux étoffes de couleur. R. Yossé dit que notre Mishna annule le mariage de celle qui a été épousée ''à condition qu’elle n’ait pas d’engagement par vœu'' (admettant alors comme tels ce qui vient d’être spécifié par R. Yohanan); mais si l’homme a posé d’une façon plus explicite la condition ''qu’elle n’ait formulé aucun vœu'', fût-ce le vœu (insignifiant) de ne pas manger de choux, c’est un vœu (et le mariage est nul).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תנינא מומין. כלומר מומין כבר תנינן בבכורות מה הן המומין הפוסלין בכהנים וכן בנשים כדקתני במתני':
באלו נדרים. נדרים דקתני במתניתין מה הן דאמרינן שהבעל התנה עליהן מן הסתם ומפרש ר' יוחנן כגון נדרה שלא לאכול בשר וכו' דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו בכך:
מתניתא. דאמרינן באלו נדרים מסתמא היה דעתו אבל לא בשאר נדרים:
שאין עליך נדרים. דמסתמא דעתו במאי דקפדי אינשי:
כל נדר. מוסיף הוא להתנות אפי' בדבר שאין מקפידין בני אדם בו ואפילו שלא לאכול חרובין נדר הוא:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רָאוּ אוֹתָהּ חוֹגֶרֶת בְּסִינָר רוֹכֵל יוֹצֵאה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. רוֹק עַל גַבֵּי מִיטָּתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. רוֹק עַל גַבֵּי מִיטָּתוֹ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. סַנְדָּלוֹ לִפְנֵי מִיטָּתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. סַנְדָּלוֹ לִפְנֵי מִיטָּתוֹ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִין מִמָּקוֹם אָפֵל. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. שְׁנֵיהֶם טוֹפְחוֹת עַל יְרֵיכָהּ בַּמֶּרְחָץ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. חֲנִינָה בַּר אִיקָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. וְכוּלְּהוֹן אִם הֵבִיאָה רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ נֶאֱמֶנֶת. רַב אָדָא בַּר אֲחַוָּה בְּשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וָמַר. מַה בְּכָךְ. בְּעָייָן קוֹמוֹי. אֲפִילוּ רָאוּ אוֹתוֹ נוֹתֵן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ. אָמַר. 45b כָּזֶה בָאת מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נוֹתֵן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. תֵּיפּוּק בְּלֹא פֶרֶן. וְהַוְייָן קְרִיבֶיהָ עָֽרְרִין וְאָֽמְרִין. אִין שׂוֹטָה הִיא תֵּיפּוּק בְּלֹא פֶרֶן. וְאִין לֵית שׂוֹטָה הִיא תִּיסַּב פֶּרֶן שְׁלֵים. אֲמַר לוֹן רִבִּי מָנָא. אִייתוֹן פֶרְנָא נִיקְרִינֵיהּ. אַייְתוּן פֶרְנָהּ וְאַשְׁכְּחוּן כְּתוּב בְּגַוָוהּ. אִין הָדָא פְלָנִית תִּסְבִּי לְהָדֵין פְּלוֹנִי בַעֲלָהּ וְלָא תִצְבִּי בְשׁוּתְפוּתֵיהּ תִּיהֲוֵי נָֽסְבָה פַּלְּגוּת פֶּרֶן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבְּלָה עָלֶיהָ שֶׁיִתֵּן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ כְּמָאן דִּשְׂנָאת לֵיהּ וְלֵית לָהּ אֶלָּא פִּלְגּוּת פֶּרֶן. הִיא גַּו חוּבָּה וְהוּא גַּו חוּבָּה סוֹטָה. מְגָֽפְפִין סוֹטָה. מְנַשְּׁקִין סוֹטָה. תַּרְעָה טְרִיד סוֹטָה. מוּגָף צְרִיכָה.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Hanin: si l’on voit une femme remettre le dernier vêtement (340)Pour le mot Sinar, V. (Sota 1, 2) et un colporteur de parfums (pour toilette de femme) quitter la maison, il y a là un indice de débauche, et il y aura divorce. S’il y a de la salive devant le lit de la femme, ou devant celui du mari, la conséquence sera la même pour la femme; s’il y a une sandale d’homme devant le lit de la femme, ou à l’inverse une sandale de la femme devant le lit de l’homme, c’est une preuve d’interversion commise par un étranger (341)V.B, Yebamot 24, et il y a là indice de débauche. Il en est de même si tous deux sortent d’un endroit obscur, ou s’ils s’aident mutuellement à sortir d’une fosse, ou s’ils se frappent mutuellement le flanc au bain (sur le corps nu). Hanina b. Iqa dit au nom de R. Juda: en tous ces cas, lorsque la femme prouve l’innocence de ses actes, on la croit. R. Ada b. Ahva dit au nom de Rav que l’on consulta Rabbi sur l’attestation des faits analogues (d’apparence d’inconduite), et il répondit que c’est insuffisant pour séparer les époux. On demanda devant lui: Quelle est la règle si l’on voit un étranger embrasser une femme sur la bouche? Alors, dit-il, nul doute qu’il faut divorcer. Et le même fait s’est présenté un jour; à la suite de quoi, R. Yossa consulté dit que la femme devra être répudiée, sans recevoir le douaire. Cependant, les parents de la femme présentèrent des observations et dirent: Si elle est sotte, qu’elle soit répudiée sans avoir droit au douaire; mais si elle ne l’est pas (si elle se justifie), elle doit avoir droit à prendre le douaire complet. Que l’on apporte le contrat de mariage, dit R. Mena, et nous le lirons. On l’apporta et on y trouva écrit ceci: ''Si cette femme épouse un tel, mais qu’elle ne puisse le voir (ne pouvant le souffrir), qu’en se séparant elle prenne la moitié du douaire''. Or, dit R. Abin, du moment qu’elle a consenti à ce qu’un homme la baise sur la bouche, c’est une preuve qu’elle ne le hait pas, et elle n’a droit en se séparant qu’à la moitié du douaire (de même, la femme qui a agi ainsi a droit au demi douaire). Si elle se trouve sur les genoux de l’homme, ou lui sur les genoux de la femme, on la soupçonne d’adultère; il en est de même si on les voit se tenant embrassés, ou se donnant des baisers, ou s’ils se suivent en fermant la porte après eux. Au cas où ils poussent le verrou de la pièce où ils sont, il y a doute sur la culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
ראו אותה חוגרת בסינר. כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות:
רוכל. מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן יוצא מן הבית:
כאור הדבר. מכוער הדבר הוא שלא התירה מעליה אלא לזנות:
רוק ע''ג מטתה. ארוכל יוצא קאי שמצאו רוק למעלה ממטתה או למעלה ממטתו של הבעל ונראין הדברים שזינתה ורקקה למעלה בשעת תשמיש. ובבבלי יבמות דף כ''ד רוק למעלה מן הכילה מכוער הדבר ותצא:
סנדלו. של הבעל לפני מטתה או סנדלה לפני מטתו של הבעל דנראין הדברים שאיש נכרי בא לכאן ושם את שלו במקום שלה ושלה במקום שלו. והיינו מנעלים הפוכין דקאמר התם וכפירוש רש''י שם בל''א:
טופחות. בידיהם:
אם הביאה ראיה לדבריה. שנתנה אמתלא לדבריה מפני מה עשתה כן נאמנת:
מעשה בא לפני רבי ואמר מה בכך. שעשתה כדברים אלו ואינה נאסרת על בעלה משום זה. ובבבלי שם גריס דר' אמר במכוער הדבר תצא ואפשר דעל נתנה אמתלא לדבריה קאי:
בעיין קומוי. רב אדא אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה אם בדבר כזה נמי לא הוי דבר מכוער לרבי. א''נ אם אפילו בכה''ג מהני אמתלא ועיקר:
כזה. דבר כזה בא מעשה לפני ר' יוסי ואמר תצא שלא בכתובה:
והויין קריבה עררין. והיו הקרובים שלה עוררין בדבר ואמרו אם שוטה היא כלומר שלא תהיה יודעת לתת אמתלא לדבריה מפני מה עשתה כך אז תצא בלא כתובה ואם אינה שוטה אלא תתן אמתלא תקח כתובתה משלם וישאלו אותה מקודם:
אייתון פרנא. הביאו כתובתה ונקראנה היאך כתוב בה:
ולא תיצבי בשור פותיה. שור ל' הבטה כלומר שתשנא אותו ולא תרצה בהבטת פניו תקח חצי הכתובה ותצא:
מכיון. כלומר מכיון שראינו שקיבלה נפשה עליה לעשות כדבר זה ולתת לאיש אחר שיתן פיו על פיה שלה כבר נראי' בזה ששונאת בעלה ומניחה לאיש אחר לעשות לה דברים של חבה ואין לה אלא חצי הכתובה כפי התנאי ומיירי ששאלו אותה ונתנה אמתלא לדבריה שלא עלתה דעתה על דבר אחר ואע''פ כן אמר להן רבי מנא שינהגו לפי תנאי הכתוב בכתובה דכל תנאי שבממון קיים היא גו חוביה והיא גו חובה. ראו אותן היא יושב' בחיקו או הוא בחיקה וישב ידו אל חיקו תרגום ירושלמי לגו חובתיה:
סוטה. זונה היא כלומר מכוער הדבר הוא ותצא:
מגפפין. זא''ז או מנשקין זה את זה סוטה:
תרעה טריד. נכנסו זה אחר זה וסגרו את הדלת במנעול אחריהם סוטה. כי עצר עצר תרגום ירושלמי מיטרד טריד:
מוגף. לא סגרו אלא שהגיף את הדלת צריכה מיבעיא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source